שוברט של פרחיה
ובוסטרידג'
מאריי פרחיה בהקלטות
שוברט חדשות ומבריקות ואיאן בוסטרידג' המתמודד היטב עם שירי המלחין
שוברט
- שלושת הסונטות האחרונות
לפסנתר (D.958,
959, 960)
מאריי פרחיה - פסנתר
הקלטה:
Sony
מק"ט:
827706
יבוא:
NMC
שוברט - סונטה מס. 20
D.959,
ארבעה שירים
ליף אובה אנדסנס (פסנתר), איאן בוסטרידג' (טנור)
הקלטה:
EMI
מק"ט:
57266
יבוא:
Helicon
שלושת הסונטות האחרונות של שוברט הן בעיני משיאי הרפרטואר של הכלי, שוות ערך, עם כי שונות לחלוטין באופיין מהסונטות המאוחרות של בטהובן. קשה לדבר עליהם כאל הסונטות ה"מאוחרות" של שוברט באותה נשימה כפי שהסונטות אופוס 109-111 הם המאוחרות של בטהובן, אחרי הכל, שוברט היה בן 31 כאשר כתב אותן כחודש טרם מותו.
ובכל זאת יש בהן משהו מתחושת המוות המתקרב ומשהו שמצביע אל עבר עולם אחר.
מאריי פרחיה חוזר לשוברט אחרי הפסקה ארוכה, לאחרונה הקליט ב-1987 את הסונטה D.959, אך ההקלטה שלפנינו היא חדשה לחלוטין. הוא ניגן בארץ לפני כשנתיים את הסונטה האחרונה, בביצוע שגרם לי אכזבה רבה. תקליטור חדש זה נפתח בסונטה אשר לגבי היא הזדמנות ראשונה להאזין לפרשנותו של פרחיה, הסונטה בדו מינור, D.958. זוהי הסונטה הבטהובנית ביותר של שוברט, הן מעצם היותה בסולם דו מינור, שהיה אהוב כל כך על בטהובן והן הטרגיות שהיא משדרת. אכן, פסנתרנים רבים מנגנים אותה כאילו היתה בטהובן. ריכטר, בהקלטה גדולה בחברת "אולימפיה" הוא אב טיפוס לגישה זו, אך גם פוליני קרוב להשקפה זו. אצל פרחיה אין חריגה מגבולות שוברט, אוירה של כבדות, במבוקש, יש גם יש, אך גם חינניות וינאית האופיינית לשוברט. כפי שבקונצרטים המינורים של מוצרט לא התפתה פרחיה להעמיס רומנטיקה וכובד מוגזמים, כך גם כאן. אין זה אומר כי לא התגעגתי לעיתים להשקפתו של ריכטר- הפרק האחרון של הסונטה נשמע אצל הפסנתרן הרוסי הדגול כדהרה מפחידה לעבר המוות- חויה מדהימה.
הסונטה מס. 20 היא, לדעתי, פסגת השגיו של פרחיה בסט שלפנינו. כבר בהקלטתו הקודמת, הצליח הפסנתן להציג תמהיל נפלא של עצב ושמחה השורר בסונטה, בהקלטה זו הוא מתעלה לשיאים חדשים. הפרק השני, האנדנטינו, אחד הנשגבים ביותר בתולדות המוסיקה לפסנתר מנוגן בפשטות כובשת, אשר לא מותירה כל ספקות כי מי שמנגן אותו ניחן באנושיות יוצאת דופן. פרחיה מזכיר כאן את נגינתו הבלתי נשכחת בפרק השני של הקונצ'רטו K.488 של מוצרט. בפרק האחרון יש שירתיות רבה טבולה בפסנתרנות נהדרת. פרחיה לא מחמיץ את הקטעים בפרק הרומזים לכיוון הטרגי, אך עם זאת נמנע מלהבליט אותם יתר על המידה, ובצדק , לדעתי לפחות.
קשה לכתוב על ביצוע אחר לאחר חויה שכזאת, אך לזכותו של ליף אובה אנדסנס, הדני הצעיר, אומר כי גם לו יש הרבה מה לומר ביצירה. הפרק הראשון נשמע מלכותי יותר מאשר פרחיה, גישה אלטרנטיבית ראויה בהחלט, גם יתר הפרקים מנוגנים בטעם טוב, אך חסר בהם את ה"אקסטרה" שמביא פרחיה בנגיעותיו היחודיות, בעיקר בפרק השני והרביעי. לדיסק של EMI יש מעלה גדולה בדמות 4 לידרים, מהנפלאים ביותר ומהפחות מנוגנים, של שוברט. "על הנהר", עם ליווי הקרן המענג של טימוטי בראון, הוא שיר שווה בערכו האומנותי ל"רועה על הסלע", המפורסם בהרבה וזוכה כאן לביצוע הטוב ביותר מאז פטר שראייר בשנות ה-70. איאן בוסטרידג' הוא אולי גדול זמרי שוברט בימינו, למרות שהיגוי השפה הגרמנית בשירתו אינו מושלם. עם זאת, קשה שלא לאהוב את ביצועו ל"אומלל" או ל"עולה הרגל", אחד מיצירות המופת החבויות של שוברט בתחום הליד. חבל שאורכו של התקליטור הוא רק כ-60 דקות, בהחלט אפשר היה להקליט עוד מספר שירים, בעיקר לאור הביצוע הנפלא.
ונחזור לפרחיה, ולסונטה האחרונה. כאשר ביקר בארץ לפני שנתיים, דיבר הפסנתרן בראיונות עיתונאים נגד הנורמה לנגן את הפרק הראשון במקצבים איטיים, נוהג אשר השתרש מאז יצאה לאור בתחילת שנות השבעים ההקלטה של ריכטר (באותו דיסק של "אולימפיה" הכולל גם את הביצוע לסונטה בדו מינור אשר הזכרתי קודם), ואכן ברסיטל ניגן פרחיה כאילו ניסה בכח להוות אנטיתזה לגישתו של ריכטר (ואחרים, כמו מיצוקו אושידה). אני מאוד לא אהבתי את נגינתו דאז. בהקלטה של הסונטה לא משנה פרחיה את יחסו ליצירה, ומנגן אותה במקצב זורם המוציא ממנה דרמה יותר מהמקובל, אך גם עכשיו, מפספס פרחיה את הליריות ואת אותם קולות הנשמעים כמו מעולם אחר, היחודיים כל כך לפרק הראשון. גם בפרק השני מפתיע פרחיה בכך שאינו מצליח לרגש כמו לופו וריכטר.
דווקא הליריות והאנושיות, התכונות שכל כך אופייניות לנגינתו, חסרות.
לסיכום- הביצוע של פרחיה לסונטה D.959 הוא אחד משיאי הדיסקוגרפיה (הרוויה בשיאים) של הפסנתרן, ביצוע שאין לי ספק שיכנס לקלסיקה של ההקלטות לסונטות של שוברט. גם הביצוע לסונטה בדו מינור ראוי להערכה רבה, אך לסונטה האחרונה ביצועים טובים הרבה יותר. אין מה להתלונן, אף אחד מהפסנתרנים הדגולים לא ניגן את שלושת הסונטות באותה רמה. צרפו את צמד התקליטורים הזה לדיסקייה שלכם, גם אם יש לכם כבר הקלטות של ריכטר, לופו, אושידה ופוליני, שלא לדבר על שנבל וקמפף מהעבר הרחוק יותר. הקשיבו גם לאנדסנס ולבוסטרידג' הנפלא בלידרים של שוברט, צפויות לכם כמה תגליות יפות במיוחד.
בוסטרידג', למד פילוסופיה והסטוריה
קישורים קשורים:
מאריי פרחיה ,
איאן
בוסטרידג'
דפי הפורטל נצפים במיטבם ברזולוציה של 768 על 1024
Copyright 2002 - הפורטל
הקלאסי החדש
-
Klassi.net